קביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד חשובה לשם האבחנה האם פלוני הינו "עובד שכיר" או שמא הינו "קבלן עצמאי".
קביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד חשובה לשם האבחנה האם פלוני הינו "עובד שכיר" או שמא הינו "קבלן עצמאי".
המבחנים לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד אינם קופאים על שמריהם, אלא משתנים מעת לעת, יחד עם שינוי התפיסות החברתיות, המגמות הסוציאליות ודפוסי העבודה. התאמה זו של דיני העבודה לזמנים המשתנים הביאה לפיתוח "מבחן מעורב" לשם קביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד.
בית הדין לעבודה זנח את "מבחן המרות" או "מבחן הפיקוח" כמבחנים עיקריים, ואימץ למרכזו של "המבחן המעורב" את "מבחן ההשתלבות". מבחן זה בודק עד כמה העובד משתלב במערך הארגוני של המפעל שבו הוא מועסק ועד כמה העובד מהווה בו חלק אינטגרלי. למבחן שני פנים:
מי שמועסק כחלק אינטגרלי של המפעל, בעיקר מהבחינה הארגונית והמינהלית, הוא "עובד שכיר"; מי שאינו כזה הוא "קבלן עצמאי", גם אם הוא עושה עבור המפעל את מה שהמפעל עושה ומייצר. ייצוין כי בבואנו לבחון את קיום הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, יש לתת את הדעת גם למידת ההשתלבות, ולא רק לעצם קיומה.
"מבחן ההשתלבות" מתגבר על הקשיים שגורם "מבחן השליטה" (המקובל בדיני הנזיקין), בעיקר בהקשר של עובדים מקצועיים. כמו-כן, המבחן גמיש דיו כדי לכלול את השיקול בדבר קיום "יחסי כפיפות" ואת ההתחשבות במציאות הכלכלית.
לצידו של "מבחן ההשתלבות" עומדים מבחני-משנה ("סממנים") אחרים המעידים על יחסי עבודה, כגון:
בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד לא יכריע מבחן-משנה אחד לבדו, אלא יש לערוך איזון בין מבחני-המשנה השונים. נוסחת האיזון משקללת את המרכיבים השונים בהתאם לנסיבות הקונקרטיות, ובאופן זה מושגת הגדרה גמישה למושג "עובד שכיר".