חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים קובע איסור אפליה בהספקת מוצר או שירות ציבורי, וכן במתן כניסה או שירות במקום הציבורי.
החוק אוסר על אפליה בשל הנושאים הבאים: גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, הורות, מעמד אישי (היות אדם רווק/נשוי/גרוש/אלמן).
האם איסור האפליה חל אך ורק על הנושאים המנויים לעיל, או שמא הוא עשוי לחול גם על עניינים נוספים? לשאלה זו אין תשובה חד-משמעית, שכן הפסיקה בנושא אינה אחידה ואף שופטי בית המשפט המחוזי חלוקים בדעתם בסוגיה. כך, בעוד שפסיקה אחת קבעה כי מדובר ב"רשימה סגורה", הרי שפסיקה אחרת קבעה, למשל, כי גם אפליה על רקע מקום מגורים היא אפליה פסולה שהחוק בא להגן מפניה.
איסור האפליה חל על שירותים ומקומות המיועדים לשימוש הציבור:
האיסור חל גם על פרסום מודעה שיש בה אפליה אסורה כאמור.
יחד עם זאת, ישנם מצבים שאותם לא רואים כאפליה פסולה. למשל: כשהדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר/השירות/המקום הציבורי; הפרדה מוצדקת בין גברים לנשים בנסיבות מסוימות; כשהדבר נעשה ע"י ארגון/מועדון, שאינו למטרת רווח, לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים.
איסור האפליה חל על כל מי שעיסוקו בהספקת המוצרים והשירותים הציבוריים שלעיל או בהפעלת המקומות הציבוריים שלעיל (למשל: בעלים/מחזיק/מנהל של עסק, והאחראי בפועל על הספקת המוצר/השירות הציבורי או על ההפעלה/הכניסה אל המקום הציבורי). אין חשיבות לשאלה האם העיסוק נעשה למטרת רווח או האם נגבה תשלום.
בגין מעשה או מחדל המנוגדים להוראות החוק, בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע בפיצוי של עד 50000 ש"ח וזאת אף אם לתובע כלל לא נגרם נזק. מעבר על הוראות החוק הוא גם עבירה פלילית, שעשויה, בין היתר, להגיע לקנס של למעלה מ-130000 ש"ח ולהפסקת העיסוק בעסק.